תקן Verified, גרסה 1.0

Verified חוקרת ומפרסמת סיפורי לקוח של חברות B2B. כל סיפור נחקר ונכתב על ידי אנליסט שלנו, שחותם עליו בשמו. המסמך הזה מתאר, שלב אחר שלב, איך נוצר סיפור כזה.

פרסמנו אותו במלואו כי שני סוגי קוראים צריכים אותו. מי שהגיע לכאן מתוך סיפור צריך לדעת לפי אילו כללים בדקנו אותו, כדי שיוכל לבדוק אותנו במקום להאמין לנו. וחברה ששוקלת להזמין אימות צריכה לדעת, לפני שהיא חותמת על משהו, מה בדיוק נעשה — ומה לא.

אין צורך לקרוא את המסמך מתחילתו ועד סופו:

• הגעתם מתוך סיפור ורוצים לדעת כמה לסמוך עליו? מי משלם לנו, רמת הביסוס של הסיפור, ומה התקן הזה לא מבטיח.
• שוקלים להזמין אימות? ארבעת השלבים.

מה אנחנו מאמתים, ומה לא

בקצרה: אנחנו בודקים את הראיות שמאחורי סיפור אחד של לקוח אחד, ומפרסמים גם את מה שלא הצלחנו לבדוק.

מה אנחנו כן עושים

• בודקים שאדם ששמו מופיע בסיפור אכן אמר את מה שאנחנו מייחסים לו
• מציינים בגלוי מאיפה הגיע כל נתון שמתפרסם
• מסייגים בגוף העמוד כל טענה שהראיות מאחוריה חלקיות

מה איננו עושים

• איננו עורכים ביקורת חשבונאית על דוחות כספיים
• איננו מאשרים מוצרים ואיננו מעניקים תו תקן
• איננו קובעים "עבר" או "נכשל"
• סיפור Verified אינו המלצת רכישה

מי משלם לנו

החברה שהסיפור מספר עליה משלמת לנו. אנחנו כותבים את זה כאן, בראש המסמך, ולא בתחתית האתר.

המשמעות ברורה: אנחנו לא גוף עצמאי, לא כמו רואה חשבון מבקר, ואנחנו לא מתיימרים להיות. במקום עצמאות אנחנו מציעים שלושה דברים שאפשר לבדוק — שיטה קבועה שמתפרסמת מראש, אנליסט שחותם על העבודה בשמו, ומקור גלוי לכל טענה שמתפרסמת. הקורא רשאי לשקול את הסיפור לאור זה, ולכן אנחנו מציינים את הקשר המסחרי בכל עמוד ולא בשוליים.

ארבעת השלבים

בכל סיפור מופיעים שני צדדים, וכדאי להפריד ביניהם מראש. החברה היא מי שמזמינה את האימות ומשלמת לנו. הלקוח הוא לקוח שלה — מי שהשתמש במוצר וקיבל את התוצאה, והאדם שאנחנו מראיינים.

כל סיפור עובר את אותו מסלול, באותו סדר.

שלב 1 — הגדרת היקף

לפני הריאיון הראשון, אנחנו והחברה חותמים על מסמך היקף. הוא אומר חמישה דברים:

• מי הלקוח שאת התוצאה שלו אנחנו בודקים, ומי ידבר בשמו
• מה נבדק — התוצאה עצמה, מנוסחת כמשפט שיכול להתברר כנכון או כשגוי
• אילו נתונים החברה מוכנה שנפרסם
• מי האנליסט שיעבוד על הסיפור
• לאיזו רמת ביסוס הסיפור צפוי להגיע

באותו מסמך החברה מאשרת שהלקוח שלה מוכן להתראיין לציטוט.

ההיקף נסגר בחתימה. אם רוצים להוסיף טענה שלא הופיעה בו, צריך מסמך היקף חדש — ולרוב גם ריאיון נוסף.

שלב 2 — איסוף ראיות

הריאיון. האנליסט ששמו יופיע על הסיפור מראיין את הלקוח בעצמו. אנחנו מקליטים את הריאיונות בהסכמה, והם נמשכים לפחות חצי שעה. אנחנו מבקשים מהלקוח לומר מה היה תפקידו ועד כמה הוא עצמו היה מעורב בתוצאה, כדי שהקורא יוכל להעריך כמה קרוב הוא היה לעבודה בפועל.

המקורות. לכל נתון שנכלל בהיקף אנחנו מבקשים מקור: ייצוא ממערכת, דוח, חשבונית, או צילום מסך של לוח בקרה עם תאריך גלוי. כשאין מקור זמין לנתון, אנחנו כותבים את זה בעמוד. אנחנו לא מוחקים את הנתון בשקט.

רישום הראיות. לכל סיפור אנחנו מנהלים רישום ראיות. לכל מספר שמתפרסם הרישום אומר מאיפה הוא בא: ממערכת של החברה, מדברים שהלקוח אמר בריאיון, או מחישוב שהאנליסט עשה בעצמו.

שלב 3 — בחינה

כל טענה שאנחנו שוקלים לפרסם מקבלת אחד משלושה סיווגים.

רמת הביסוס של הסיפור

אחרי שכל הטענות סווגו, הסיפור כולו מקבל רמת ביסוס: מדד אחד שאומר עד כמה אפשר להסתמך על הממצאים.

רמה 1 היא החזקה מבין השלוש. סיפור מתפרסם ברמה שהראיות מצדיקות, ולא ברמה שהחברה ביקשה: אי אפשר לקנות רמה גבוהה יותר. ואם כבר בשלב ההיקף נראה לנו שאי אפשר להגיע לרמה שהחברה רוצה, נגיד את זה שם — לא בסוף.

שלב 4 — פרסום

הסיפור מתפרסם בדומיין הזה, בכתובת קבועה שלא משתנה. הסיפורים עצמם כתובים באנגלית. בכל עמוד סיפור יש:

• תקציר
• הממצאים המרכזיים
• רשימת המקורות המלאה
• שם האנליסט וחתימתו
• תאריך הפרסום ותאריך הבדיקה האחרונה
• רמת הביסוס
• הגרסה של התקן שלפיה הסיפור אומת

מה החברה רשאית לשנות לפני הפרסום

לפני שהסיפור עולה, החברה בודקת את הטיוטה. כאן בדיוק עובר הגבול, ולכן אנחנו כותבים אותו במפורש.

החברה רשאית:

• לתקן טעות עובדתית
• להסיר פרט מסחרי חסוי
• למשוך את הסיפור כולו, לפני הפרסום

החברה אינה רשאית:

• לשנות את רשימת המקורות
• לשנות את רמת הביסוס שקבענו
• להסיר סייג ובכל זאת להשאיר את הסיפור מפורסם

בקיצור: החברה יכולה לעצור את הפרסום, והיא יכולה לתקן את מה ששגוי. היא לא יכולה להשאיר את הסיפור ולהסיר ממנו בשקט את החלקים שמסייגים אותו.

כללים לנתונים

• כל נתון מציין מאיפה הוא הגיע, בגוף העמוד.
• אחוז מגיע תמיד עם בסיס ההשוואה שלו. "ירידה של 40%" לא אומרת כלום בלי לדעת 40% ממה, ובאיזו תקופה.
• טווחי הזמן כתובים במפורש.
• אנחנו לא הופכים נתון של חודש או של רבעון למספר שנתי. אם הלקוח עשה את זה בעצמו, אנחנו אומרים במפורש שזה החישוב שלו.

תיקונים ומשיכת סיפורים

אם טעינו

אם פרסמנו משהו שגוי, אנחנו מתקנים, כותבים את תאריך התיקון ומציינים אותו בגוף העמוד. תאריך הבדיקה האחרונה מתעדכן. תיקון מהותי נשאר גלוי בעמוד במשך שנה. אנחנו לא משנים בשקט סיפור שכבר פורסם.

משיכת סיפור

אפשר למשוך סיפור גם אחרי שפורסם, בכל זמן — לבקשת הלקוח, או ביוזמתנו אם התברר לנו שהסתירו מאיתנו מידע מהותי. סיפור שנמשך יוצא מרשימת הסיפורים המאומתים, והכתובת שלו לא נעלמת: היא מציגה הודעה שמסבירה שהסיפור נמשך.

מה התקן הזה לא מבטיח

התקן הזה נותן דבר אחד: תיאור של מה שקרה אצל לקוח אחד — עם המקורות שמאחוריו, ועם ציון גלוי של כל מה שלא הצלחנו לאמת.

הוא לא מוכיח שהתוצאה טיפוסית, שאפשר לשחזר אותה, או שהיא תחזור אצל קונה אחר. תוצאה מאומתת אחת היא ראיה, לא הוכחה. עדיף שנאמר את זה כאן, ולא שהקורא יגלה את זה לבד.

היסטוריית גרסאות

גרסה 1.0 — 18 בספטמבר 2026. הגרסה הפומבית הראשונה.

כל סיפור מציין לפי איזו גרסה של התקן הוא אומת. כשאנחנו משנים משהו מהותי במסמך הזה, מספר הגרסה עולה, וסיפורים שכבר פורסמו ממשיכים להפנות לגרסה שלפיה אומתו.